פסק-דין בתיק עע"ם 1440/13

השופט ח' מלצר:

1.             לפנינו ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל-אביב-יפו בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים (כב' השופט ד"ר ק' ורדי), ב-עת"מ 4756-01-13 מתאריך 24.1.2013, בגדרו נדחתה על הסף עתירתו של המערער נגד החלטת המשיבה לדחות על הסף את בקשתו להכיר בו כפליט המבקש מקלט בישראל.

           אביא להלן את עיקרי הנתונים הצריכים להכרעה.

רקע

2.             המערער הוא נתין ניגריה, יליד 1960, ודתו נוצרית. הוא נולד בעיר NGWO אשר במדינת ENUGU, והתגורר בה עד שנת 1991, אז עבר להתגורר בעיר AWKA שבמדינת ANMBRA, שם הצטרף לשירות במשטרה - ושירת בה במשך כ-18 שנים. המערער נשוי, אך פרוד מאשתו מאז שנת 2010 ולו בן אחד כבן 12 שנה. אשתו של המערער ובנו מתגוררים כיום במדינת הולדתו של המערער.

3.             בתאריך 3.10.2009 נכנס המערער לישראל, במסגרת קבוצת תיור, באשרת תייר מסוג ב/2, שתוקפה היה עד לתאריך 3.1.2010. בתאריך 4.11.2009 נערך למערער תשאול ראשוני ביחידת המסתננים, לאחריו הונפקה לו אשרת שהייה זמנית בישראל על-פי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1952, ועניינו הועבר להמשך טיפול ביחידת הטיפול במבקשי מקלט שבמשרד הפנים (ה-RSD).

4.             בתאריך 6.11.2012 נערך למערער ראיון בסיסי לבחינת בקשתו למקלט ביחידת ה-RSD (להלן: הראיון הבסיסי), במסגרתו טען כי הוא עזב את ניגריה על רקע אירוע שהתרחש במסגרת מילוי תפקידו כשוטר. לדברי המערער, בתאריך 17.8.2009 הוא הוצב בעיירה NKEREHI המרוחקת כ-4 שעות נסיעה מעיר מגוריו, במשימה של הרגעת מהומות שהתחוללו שם בין קבוצות שונות, על רקע רצון חלק מהתושבים לשנות את שם העיירה. תוך כדי ביצוע פטרול רגלי, הבחין המערער בחבורה של נערים כשהם תוקפים אדם אחר. המערער התערב בקטטה ובחסותו הצליח הנתקף לברוח מהמקום. או אז הותקף המערער בעצמו על-ידי אותה חבורה והוא נאלץ להשתמש נגדם בגז-מדמיע כדי לנתק מהם מגע.

           המערער סיפר לשוטר שהוצב עימו במשימה על שאירע והלה אמר לו כי אסור היה לו להתערב במתרחש, שכן מדובר בנערים השייכים לקבוצה גדולה של לוחמים שכירים, אשר "נקנתה על-ידי האופוזיציה", והמשטרה קיבלה מהם שוחד שיבטיח את אי-התערבותה. לטענת המערער, אותו שוטר אף הוסיף ואמר לו שהוא בר מזל שלא נהרג באותו אירוע. בהמשך, כך לדברי המערער, הגיעה החבורה לתחנת המשטרה בלוויית ארבעה נערים נוספים ו"מנהיגם", אשר הביע בפני מפקדו של המערער את חוסר שביעות רצונו "מהתערבותו" של המערער באירוע, והוסיף, לטענת המערער, כי "הנערים שלו 'יטפלו' בו". מפקדו של המערער הרגיע את הרוחות והסביר למנהיג החבורה, כי המערער חדש בתחנה ולא היה מודע "לכללים".

           לאחר ההתרחשויות הנ"ל, פנה המערער לקצין הממונה על המשמעת ועל יישוב מחלוקות בין שוטרים, ודיווח לו על ההתרחשויות. לטענת המערער, למחרת היום הוא התבקש לסור למשרדו של אותו קצין, וזה טען בפניו שהדיווח מעמיד את תחנת המשטרה בסיטואציה לא נוחה, שכן הוא חושף את "הסוד" של המשטרה בעיירה  NKEREHI. לדברי המערער, בעקבות האירוע ועוד באותו היום הוא הושם בתא-מעצר בתחנת המשטרה בעיירה NKEREHI והוחזק שם לבדו במשך שבוע ימים. 

           לדברי המערער, הוא נעצר במטרה להפחידו. יחד עם זאת המערער הוסיף וציין כי לא אונה לו כל רע בתקופה שבה הוא הוחזק במעצר והוא לא היה נתון לאיומים כלשהם מצד השוטרים, זולת אזהרה לבל ידווח על האירוע לדרגים גבוהים יותר.

           לאחר ששוחרר מהמעצר חש המערער ברע ופנה לבית-החולים המקומי. לטענתו, עקב מצבו הרפואי המליצו הרופאים על אשפוזו ואולם הוא סירב, מחשש לחייו. עוד באותו היום הגיע המערער לכנסיה באזור מגוריו, בה מצא מחסה.

           בתאריך 15.9.2009, או בסמוך לכך התייצב המערער בתחנת המשטרה שבה הוא שירת באופן קבוע כדי לדווח על חופשת-מחלה, בהתאם לאישור שקיבל, לטענתו, מבית-החולים. או אז, נוכח המערער לגלות כי הוא שובץ למשימה נוספת בעיירה NKEREHI. לטענת המערער, הוא שיתף את אנשי הכנסייה בהתפתחות האמורה והללו אמרו לו כי עדיף שהוא לא יחזור לשם ומוטב שיעזוב את המדינה, ולדבריו הם אף סייעו לו בהשגת המסמכים הדרושים לשם כך ובהסדרת יציאתו מניגריה.

           בעקבות כל האירועים הנ"ל, התפטר המערער מהשירות במשטרה ובתאריך 2.10.2009 הוא עזב את ניגריה בטיסה שיצאה משדה-התעופה בלאגוס, כשהוא מצויד בדרכון שהונפק עבורו בתאריך 5.8.2009 (כחודשיים טרם מועד עזיבתו את ניגריה וכניסתו לישראל דרך נתב"ג בתאריך 3.10.2009).

5.             בראיון הזיהוי שנערך למערער בתאריך 4.11.2009 הוא נשאל לסיבת יציאתו מניגריה, והשיב: "המיליטנטים מחפשים אותי כרגע כי חשפתי את הסוד שלהם. לכן עזבתי את ניגריה. הם רוצים להרוג אותי". בראיון הבסיסי שנערך לו בתאריך 6.11.2012, הסביר המערער כי הוא פוחד מכנופיית הנערים הפועלת בעיירה NKEREHI. לפי גרסתו של המערער, חברי הכנופיה סבורים שהוא פגע להם בפרנסה בכך שהתערב ב"עבודתם", ולטענתו, אם הם יראו אותו - הם יהרגו אותו. בנוסף טען המערער במסגרת הראיון הבסיסי כי הוא מפחד מהשוטרים המקומיים שמשרתים בעיירה NKEREHI, אך הוסיף וציין כי הוא לא יודע עד כמה השחיתות מעמיקה מחוץ לאזור ועד לאיזה דרג היא מגיעה. כמו-כן, במסגרת אותו ראיון המערער הביע חשש שמא השוטרים וחברי הכנופיה בעיירה NKEREHI קושרים בינו לבין עצומה שנשלחה לנשיא ניגריה במחאה על אזלת ידה של המשטרה בנעשה בעיירה, למרות שלטענתו אין לו כל קשר לעצומה זו.

           יחד עם זאת, לא נשמעה מפי המערער טענה כי מאז האירוע, הוא - או מי מבני משפחתו (אשתו ובנו), הממשיכים להתגורר בעיר הולדתו - נחשפו לאיום כלשהו על חייהם מצד "הכנופיה", או מצד חבורת השוטרים הנ"ל. עוד יצוין, כי מהראיון שנערך לו ביחידת ה-RSD, עולה שהמערער היה מודע לקיומו של גוף לאומי המטפל במקרי שחיתות בניגריה (EFCC), אך הוא בחר שלא לפנות אליו בתלונה על קורותיו בעיירה NKEREHI מחשש שיבולע לו, אם דבר הגשתה של תלונה כאמור ייוודע למי מהמעורבים באירוע שהתרחש בעיירה. עוד עולה מהראיון, כי המערער לא ניסה למצוא מקלט באיזו מבין המדינות החברות ברפובליקה הפדראלית של ניגריה - טרם שיצא ממנה ונכנס לישראל.

6.             בקשת המערער נבחנה ביחידת ה-RSD ובתאריך 3.12.12 הוחלט לדחותה על הסף לפי סעיף 4 לנוהל הטיפול במבקשי מקלט מדיני בישראל (בתוקף מתאריך 2.1.2012; להלן: הנוהל).

           במכתב הסירוב שנמסר למערער הובאו נימוקי ההחלטה כדלקמן:

(א)           התגלו בגירסתו של המערער סתירות המעמידות בספק את אמינותו;

(ב)           לא הוכח קיומו של חשש מבוסס מפני חזרה לארץ המוצא מאחר שלא מוצו על ידי המערער כל אפשרויות ההגנה העומדות לרשותו בארצו;